6 דברים שמדריכות פילאטיס שומעות בשיעור - ואיך באמת צריך להגיב אליהם

מדריך ההישרדות למדריכה: בין "על מה זה עובד?" ל"זה בסדר שכואב לי הגב?"

אם את מדריכת פילאטיס, יש דברים שכנראה לא לימדו אותך בקורס, אבל נתקלת בהם בשטח.

אמירות שאת פשוט שומעת - שוב, ושוב, ושוב.  

משפטים שנזרקים לאוויר בין הרפורמר ל-Wunda chair, בין חזרה לנשימה, וגורמים לך תוך חצי שניה לבחור: להגיב באוטומט, או לנצל את זה לרגע של הדרכה אמיתית. 

אז בואי נעשה סדר. 

אלו המשפטים הכי נפוצים שמדריכות פילאטיס שומעות בשיעור - ומה כדאי (או ממש לא כדאי) לענות.

״על מה זה אמור לעבוד?״

מה המתאמנת באמת שואלת: אני עושה את זה נכון? והאם זה שווה את המאמץ?

מה לא לענות: ״על הבטן״, ״על הגלוטס״ או כל קבוצת שרירים ספציפית אחרת.

איך כדאי להגיב כמדריכת פילאטיס מקצועית: לשאול אותה בחזרה - מה את מרגישה? ככל הנראה שהאזור אותו המתאמן מרגיש הוא האזור שיותר חלש, פחות יעיל או פשוט המקום שלוקח ״פיקוד״ כרגע. בפילאטיס אנחנו עובדים בצורה רחבה על כלל קבוצות השרירים בגופנו, ומחפשים ליצור יציבות תוך כדי תנועה. אם המתאמנת מרגישה את הבטן - מצוין. אם היא מרגישה אזור אחר - גם זה לגיטימי, כל עוד העבודה איכותית ומאורגנת.

זו הזדמנות להסביר שפילאטיס הוא לא אימון נקודתי לשריר אחד, אלא שיטה שמחברת בין מערכת העצבים, שרירים עמוקים ותנועה חכמה. 

״זה בסדר שכואב לי הגב?״

מה המתאמנת באמת שואלת: האם אני פוגעת בעצמי, והאם את רואה אותי?

מה לא לענות: כן, הזוקפים מתחזקים (כי בינינו, ברוב הפעמים זה פשוט לא נכון)

איך כדאי להגיב: ״כאב הוא לא מטרה. בואי נבדוק איפה את מרגישה את הכאב ואיך אפשר להתאים את העומס או את צורת העבודה״. 

כאן נכנס הידע האמיתי שלך כמדריכת פילאטיס: התאמות, שליטה בטווחי תנועה, והבנה שכאב הוא מידע, ולא יעד.

״אני לא מרגישה כלום״ 

מה המתאמנת באמת שואלת: מה אני עושה לא נכון?

מה לא לענות: ״חכי, תיכף תרגישי״ (היא תחכה… אבל לא תלמד משהו חדש)

איך כדאי להגיב: ״בואי נשנה משהו קטן - מיקום, נשימה, קצב - ותראי איך התחושה משתנה״.

זו ההזדמנות ללמד שפילאטיס לא נמדד בתחושת שריפה, אלא באיכות התנועה, בחיבור לגוף ובדיוק. לפעמים דגש אחד קטן הוא זה ש״מפיל את האסימון״ ומשנה את כל העבודה. 

שאלה: ״אני יכולה להוסיף עוד קפיץ?״

מה המתאמנת באמת שואלת: התרגיל הזה קל מדי

מה לא לענות: ״בטח, תוסיפי עוד קפיץ״

איך כדאי להגיב: לפעמים פחות זה יותר. התגובה המקצועית תהיה: ״אפשר, אבל קודם נוודא שהשליטה נשמרת. כוח בלי שליטה לא משרת אותנו״. בנוסף, שווה להסתכל האם הדגשים נשמרים, העבודה איכותית והאם היא עובדת מתוך תנופה.

פילאטיס זה לא רק כמה חזק עובדים, אלא איך.

שאלה: ״זה אמור להיות כזה קשה?״

מה המתאמנת באמת שואלת: למה התרגיל נראה כל כך קל אצל אחרות, אבל מרגיש לי בלתי אפשרי?

מה לא לענות: ״כן, ככה זה בפילאטיס״

איך כדאי להגיב: ״זה הגיוני, כי את לומדת דפוס תנועה חדש והגוף שלך צריך להתרגל. קושי זה חלק מהתהליך, ונראה שאת מבצעת את התרגיל בצורה טובה״ (כל זמן שזה באמת המצב, אחרת - תדייקי אותה). 

זו נקודה קריטית לבניית ביטחון והמשכיות.

ושאלה אחרונה, שלא תמיד נאמרת בקול:

״את בטוחה שזה מתאים לי?״

ופה נכנסת הסיבה האמיתית ללמוד פילאטיס בצורה רצינית. הדרכה איכותית דורשת:

• הבנה של גוף אמיתי, ולא גוף ״אידיאלי״

• ידע באנטומיה, יציבה ופתולוגיות

• יכולת התאמה ולא רק הדגמה

• שפה שמחברת בין המתאמנת לתנועה

מסלול מדריכות פילאטיס טוב מלמד לא רק מה להגיד, אלא איך להקשיב, להבין ולהגיב.

אם את כבר מדריכה, או בדרך להיות אחת - והמשפטים האלו מרגישים לך מוכרים מדי, כנראה שאת כבר מבינה שפילאטיס הוא הרבה יותר מתרגילים. הוא אנשים.